היום כל ילד מתחיל לכתוב בגיל מאוד מוקדם, אפילו עוד בשלב של גן הילדים.

המון ילדים מגיעים לכיתה א' כשהם כבר יודעים לכתוב (קצת) בטוח שלפחות את השם שלהם ואת המילים "אבא, אמא".

השלב של תחילת הכתיבה מתחיל תמיד באמצעות עפרון.

מי לא זוכר את הכניסה לכיתה א' ואת שיעורי ה'דנה נמה, דנה קמה', את תרגולי כתיבת האותיות הראשונות?...

המעבר לכתיבה בעט בדרך כלל קורה סביב כיתה ג' והוא סוג של 'מבחן חניכות', טקס בגרות רשמי, האבולוציה שבין העיפרון לעט...

קיצור תולדות העיפרון

אז מה היה לנו כשהיה לנו רק עפרון?...

קודם כל, מי בכלל המציא את העיפרון? מסתבר שיש כאן סיפור רומאי-יווני קדום.

כשהעולם העתיק רצה להיפרד מ'ערכות' הדיו-נוצה וקסת פותחה המצאת העיפרון: כלי כתיבה שלא נזקק למיכל-דיו צמוד ושאיננו מלכלך.

כך נולד חרט העופרת, שבאמצעותו התאפשר לצייר ולכתוב על פפירוס - ומכאן המילה העתיקה   Penicllusשהפכה באנגלית ל-pencil.

מאוחר יותר, ככל הנראה סביב המאה ה-,15 כשנתגלה חומר הגלם הגרפיט (שהכיל עופרת) בכמויות מסחריות באנגליה החלו לייצר ממנו עפרונות דקים מוצקים, וכמו שאומרים "השאר היסטוריה".

במרוצת השנים העיפרון ההוא-ההוא מגרסת הבסיס עבר אבולוציה מרשימה: כך למשל בשנת 1858 נרשם בפנסילבניה פטנט על מחק קטנצ'יק בקצה ראש העיפרון.

היום ייצור עפרונות נעשה בשילוב של גרפיט חרסית ומים.  

כלי כתיבה הם גם כלי-חינוך

כלי כתיבה הם בעצם חלק מהילדות של כולנו, אפשר לומר שהם גם כלי עיצוב-אישיות, במובן מסוים.

באמצעותם אנחנו רוכשים ידע, סגנון אישי, כישורי שפה, הבעה בכתב, מביאים לידי ביטוי דמיון ויצירתיות, התפתחות אישית ושפה ייחודית משלנו.

תחשבו איך העולם היה לולא הומצאו כלי הכתיבה: עולם בלי ספרים, בלי עיתונות, בלי קולנוע, בלי ציור ואמנות (מישהו כאן מתגעגע לעידן הניאדרטלי?!)

כלי כתיבה דיגיטליים

אם היו מחזירים לחיים את ממציא הדפוס גוטנברג לביקור של 24 שעות בירושלים ומראים לו היום טאבלט או מחשב שולחני או לפטופ, הסבירות להרמת גבה (אם לא להתקף לב) היתה אפשרות מתקבלת על הדעת.

כלי הכתיבה המודרניים הם בעצם כלים דיגיטליים.

הכתב הכי 'משומש' היום בקרב מיליוני אנשים בעולם הוא בכתיבה מוקלדת.

תחשבו על פייסבוק: יותר ממיליארד משתמשים כל יום כותבים בעשרות שפות על מקלדת מול מסך, אם זו לא מהפיכה תעשייתית-חברתית מודרנית, אז מהי מהפיכה?!...

מקלדת ועכבר, או עפרון ונייר?

נכון שהיום אפשר להתנהל בלי מוצרי כתיבה, אלא רק מול מחשבים, אבל עדיין חוויית הכתיבה הפיזית יש לה קסם משל עצמו.

טובי הסופרים בעולם התחילו עם קסת ודיו, שלא נדבר על כתבים עתיקים שנחרטו באבן, על פפירוסים ומגילות.

כנסו לחנויות או לאתרים לציוד משרדי וכלי כתיבה ותראו איזו דרך עשתה האנושות מהעיפרון הראשון ועד למקלדת הראשונה...

איזה ממבחר אינסופי של מוצרים יש שם היום: צבעי מים, אקוורל, בלוק ציור, עטיפות למחברות, לספרים, עפרון מסיס במים, דבקים, מכחולים, צבעי פנדה, פסטל, צבעי אצבעות, טיפקס נוזלי בצורת עט, טושים, עטי-טוש, עפרונות ללא חידוד, צבעי עיפרון, לוח שעם, מדבקות, מחברות ספירלה, נייר עטיפה מעוצב, 'שמר-דף' שקוף, קלסרים, קלמרים, ילקוטים, עטים עם מילוי נוזלי צבעוני, מרקרים, יומנים, מחברות 'חכמות', מחשבונים, צבעי פסטל 'אסטרה', סט צבעי מים עם מכחול 'לאונרדו', מחוגה, כלי שרטוט, חוצצים, מחדדים, מחקים בשלל צורות, צבעים וריחות. ועוד.